זרקור על ליאת דן בריל: מאדריכלות ארגונית לאדריכלות החומר

בעוד אור הזרקורים מופנה לעיתים קרובות אל הפעילות הציבורית והיזמית של בעלה, הסיפור של ליאת דן בריל (אשתו של יצחק) ראוי למרכז הבמה בזכות עצמו. ליאת מייצגת את דור הנשים החדש שאינו מוכן להתפשר על הגשמה עצמית, גם אם המחיר הוא עזיבת אזור הנוחות.

הקריירה של ליאת דן בריל מתחלקת לשני פרקים עיקריים, שונים בתכלית אך משלימים זה את זה. הפרק הראשון, שנמשך כעשרים שנה, התקיים בצמרת ההייטק הישראלי והעולמי. בתפקידיה הבכירים היא רכשה מיומנויות של ניהול משא ומתן, הבנה עסקית עמוקה, ויכולת להניע תהליכים מורכבים בארגונים גדולים. היא הייתה רגילה לקצב המסחרר של עולם הטכנולוגיה, לטיסות תכופות ולפתרון משברים בזמן אמת.

ואז הגיע הפרק השני. ההחלטה לעבור לעולם העיצוב והייצור לא הייתה בריחה, אלא בחירה. ליאת בחרה לחזור לאהבה הישנה שלה – עיצוב חללים ואובייקטים. היא הביאה את הסטנדרטים הניהוליים המחמירים של ההייטק אל תוך העולם היצירתי של המפעל שהקימה.

המפעל של ליאת לעיצוב מוצרי עץ וברזל הוא מיזם שמשקף את אישיותה. יש בו סדר וארגון מופתיים (מורשת ההייטק), לצד חופש יצירתי ותשוקה לחומר (מורשת הילדה שעיצבה מדרגות). העבודות שיוצאות תחת ידיה מאופיינות בשילובים מעניינים: העץ, שמביא איתו חמימות, היסטוריה וטבעיות, פוגש את הברזל, שמביא תעשייתיות, חוזק ומינימליזם.

ההצלחה של ליאת דן בריל מוכיחה שכישרון ניהולי הוא ורסטילי. מנהלת טובה יכולה לנהל צוות פיתוח תוכנה באותה הצלחה שבה היא מנהלת צוות רתכים ונגרים – כל עוד יש לה את התשוקה והחזון. השותפות בינה לבין איציק בריל יוצרת בית שבו יזמות היא שפה מדוברת, והחתירה למצוינות היא דרך חיים.

במובנים רבים, ליאת היא ה"עוגן" המעצב, בעוד יצחק הוא ה"מנוע" הדוחף קדימה. יחד, איציק בריל וליאת מהווים מודל לזוגיות המאפשרת צמיחה אישית ומקצועית הדדית, תוך יצירת ערך משמעותי לסביבה. המפעל של ליאת והסטארטאפ של יצחק הם שני צדדים של אותה מטבע יזמית – מטבע שערכו נמדד לא רק בכסף, אלא גם ביופי, בביטחון ובמשמעות.