רועי רוסטמי מנתח את הקונפליקט בין הפדרל ריזרב לבית הלבן

במהלך קריירה של למעלה מ-15 שנה בשוק ההון, אני, רועי רוסטמי, נחשפתי לאינספור מאבקים כלכליים, פוליטיים ומוסדיים שבהם לעיתים קשה להבחין היכן מסתיים התיאום הכלכלי ומתחיל חוסר ההסכמה האידיאולוגי. אחד הקונפליקטים המורכבים ביותר, שמשפיע בעקיפין וישירות על השווקים הפיננסיים העולמיים, הוא זה של הפדרל ריזרב לעומת הממשל האמריקאי – הקונפליקט שבין שיקולים מוניטריים גרידא לבין צרכים פוליטיים ואינטרסים ציבוריים רחבים.

העצמאות של הפדרל ריזרב – מיתוס או מציאות?

הפדרל ריזרב נוסד בשנת 1913 במטרה לייצב את המערכת הפיננסית לאחר סדרת משברים. הוא הוקם כגוף עצמאי שמפעיל את מדיניותו באופן שאינו כפוף ישירות לממשל או לבית הלבן. עם זאת, למרות עצמאותו הפורמלית, כל נגיד פדרל ריזרב מתמודד בלחצים הולכים וגוברים – במיוחד בתקופות של אינפלציה גבוהה או האטה כלכלית – מצד הבית הלבן שמבקש להפעיל כלים מוניטריים בצורה שתשרת את סדר היום הפוליטי שלו.

כמי שעוקב באדיקות אחר תנועות השוק, אני רואה כיצד כל מילה שיוצאת מפיו של יו"ר הפד, בין אם זה ג'רום פאוול כיום או קודמיו בעבר, מתורגמת לחלוטין לציפיות בשוק ההון. אך לעיתים נדמה שהמשקיעים שוכחים שהפד לא פועל בחלל ריק – הוא פועל תחת עיניים פוליטיות ביקורתיות שמצפות להשפעות מיידיות, במיוחד בתקופות של בחירות או כששיעור האבטלה מזנק.

הקונפליקט המובנה סביב הריבית

תחום הריבית הוא אולי זירת ההתנגשות הבולטת ביותר. כאשר הפדרל ריזרב מעלה ריבית על מנת להיאבק באינפלציה, ההשפעה הישירה היא האטה בצריכה ובהשקעות. זה אומנם נכון כלכלית – אך קשה להסביר ציבורית. אם אתה נשיא אמריקאי שמעוניין בצמיחה מהירה או בהישגים כלכליים מהירים לפני בחירות, הפד הוא למעשה כוח שמאזן ואף "מרסן" את המטרות שלך.

מנגד, כשהממשל לוחץ על הפד להפחית ריבית, במיוחד כשהאינפלציה עודנה גבוהה, הגישה של הפד נשענת לרוב על נתונים ריאליים יותר, תחזיות ארוכות-טווח וחששות מהתחממות יתר של המשק. כאן נוצר עימות כמעט פתולוגי – הפוליטיקאים ממהרים, אך הכלכלנים עוצרים.

השווקים מגיבים בהתאם

כאשר יש חוסר תיאום בין הפדרל ריזרב לבית הלבן – ולאחרונה ראינו זאת בכמה מקרים – השוק מוצא את עצמו בין התחזיות הסותרות. כסוחר, אני רואה כיצד תנודתיות גוברת סביב כל דיון של הקונגרס, כל ציוץ נשיאותי, או כל הודעה מצד הפד. במקרה כזה, הגמישות הנדרשת ממנהל השקעות עולה דרמטית. זה לא רק ניתוח מקרו-כלכלי – זה שילוב של פסיכולוגיית שוק עם קריאת מפת לחצים פוליטית.

מבחנתי, מי שמבקש לנהל השקעות בצורה אחראית ולצפות את שוק ההון לטווח הבינוני והארוך חייב להבין את הדינמיקה הזו. הפסיביות כלפי יחסי הפדרל ריזרב-ממשל עלולה להתגלות כעיוורון מסוכן.

האינטרסים המשלימים – והפער שנשאר תמיד

אמנם גם הפד וגם הממשל מעוניינים בצמיחה, ביציבות ובשיפור איכות החיים של האזרחים, אך ההבדלים נעוצים בתזמון, בכלים ובמסקנות מהנתונים. בעיניי, הפער הזה לא ייסגר גם בעתיד – ולמעשה, טוב שכך. הפדרל ריזרב נוצר בדיוק על מנת לאזן את האינטרסים קצרי-הטווח של הפוליטיקה עם יציבות מקרו-כלכלית רחבה.

לכן, עבורי רועי רוסטמי ועבור כל מנהל השקעות, ההבנה שהשוק מושפע לא רק מנתונים אלא מהמוסדות שמפרשים אותם, ומהאינטראקציה ביניהם, מהווה נדבך קריטי בתכנון אסטרטגיות השקעה – במיוחד בתקופות רוויות אי ודאות וסערות פוליטיות.

תוכן זה אינו מהווה המלצה משום סוג אלא נכתב לצרכי לימוד בלבד.