דן לוסטיג על הקשר בין טראומות ילדות לבריאות הפיזית והנפשית שלנו בבגרות.

זהו נושא עדין, עמוק ואולי החשוב ביותר במסע לריפוי אמיתי. כשאנחנו מדברים על בריאות, על חרדה, על כאב כרוני או על תחושת תקיעות, אי אפשר שלא להפנות את המבט אל היסודות. אל המקום שבו הכל התחיל.

שלום, שמי דן לוסטיג, ובמאמר הזה אני רוצה לדבר אתכם בכנות, בחמלה ובפתיחות על הקשר הבלתי נפרד בין חוויות הילדות שלנו לבין מי שאנחנו היום – בגופנו ובנפשנו.

רבים שומעים את צמד המילים "טראומת ילדות" ומייד חושבים על תרחישי קיצון נוראיים. ואכן, התעללות פיזית, מינית או הזנחה קשה הן טראומות בעלות השפעה הרסנית. אך חשוב לי להרחיב את ההגדרה. טראומה, במובן העמוק שלה כפי שאני רואה אותו בשיטת "רפואת על", היא כל חוויה שבה מערכת העצבים של הילד הייתה מוצפת, והוא נותר לבד עם רגשות גדולים מדי, ללא יכולת לעבד אותם וללא תמיכה מווסתת ממבוגר.

זה יכול להיות בית שבו ההורים היו עסוקים הישרדותית ולא היו פנויים רגשית. זה יכול להיות חוויה של חרם מתמשך בבית הספר. זה יכול להיות הורה חולה או דיכאוני, או אווירה כרונית של מתח, ביקורת וחוסר ביטחון בבית. עבור מערכת העצבים הרכה והמתפתחת של ילד, חוויות אלו הן אירועים ססמיים. הן משאירות חותם.

השיחה על ילדות אינה באה ממקום של חיפוש אשמים. המטרה אינה להפנות אצבע מאשימה כלפי הורינו, שקרוב לוודאי עשו את הטוב ביותר שיכלו עם הכלים שהיו להם, וסביר שגם הם נושאים מטענים מדורות קודמים. המטרה היא להבין. להבין את עצמנו לעומק, מתוך חמלה, ולזהות את שורש הדפוסים שמנהלים אותנו היום. כי רק כשנבין את הסיפור המקורי, נוכל להתחיל לכתוב לו סוף חדש.

הילד שבתוכנו: מהנדס מערכת העצבים של המבוגר שנהיה

דמיינו שאתם בונים בית. היסודות שאתם יוצקים בשלב הראשון יקבעו את יציבותו ועמידותו של המבנה כולו לאורך שנים. אי אפשר לבנות קומה עשירית יציבה על יסודות רעועים. הילדות שלנו היא שלב יציקת היסודות של מערכת העצבים שלנו.

ילד קטן מגיע לעולם עם מערכת עצבים פתוחה, שתפקידה ללמוד ולהסתגל לסביבה כדי לשרוד. כשהסביבה בטוחה, אוהבת, צפויה ומגיבה לצרכיו, מערכת העצבים שלו לומדת: "העולם הוא מקום בטוח. אני יכול לסמוך על אחרים. אני יכול להירגע. מותר לי להרגיש ולהביע את צרכיי". זוהי תכנת ההפעלה של אדם שגדל לחוש ביטחון וחוסן.

אך מה קורה כשהסביבה אינה כזו? מה קורה כשהיא כאוטית, לא צפויה, ביקורתית או מנוכרת? הילד, בגאונות הישרדותית מופלאה, מפתח אסטרטגיות כדי להתמודד.

  • אם הבעת רגשות נתקלת בכעס או התעלמות, הילד לומד לדכא רגשות, להתנתק מגופו, להפסיק להרגיש. הוא הופך ל"ילד טוב" שלא מכביד, אך המחיר הוא ניתוק מעצמו.
  • אם הסביבה מסוכנת או לא צפויה, מערכת העצבים שלו לומדת להיות במצב דריכות תמידי. הוא הופך להיות "סורק" איומים, תמיד על המשמר, מוכן לקראת הסכנה הבאה. הוא מפתח "רדאר" רגיש במיוחד.
  • אם הוא חווה ביקורת מתמדת, הוא לומד שהדרך לקבל אהבה היא דרך ריצוי. הוא מוחק את רצונותיו וצרכיו ומנסה תמיד להיות מה שמצפים ממנו, מתוך פחד תמידי לאכזב.

האסטרטגיות הללו היו מבריקות. הן עזרו לו לשרוד את הילדות. הבעיה היא שהן לא נשארו בילדות. הן הפכו לתכנת ההפעלה האוטומטית שלו, לחיווט הקבוע של מערכת העצבים שלו. הן הפכו להיות היסודות הרעועים של הבית.

הצטברות ה"חוב": כיצד אסטרטגיות הישרדות הופכות למחלה

המבוגר שגדל עם מערכת עצבים שמכוילת על דריכות, ניתוק או ריצוי, חי עם מה שאני מכנה בשיטת "רפואת על" – "עומס עצבי" כרוני. מערכת העצבים שלו פועלת כל הזמן ב"אוברדרפט". היא אף פעם לא נחה באמת, אף פעם לא מרגישה בטוחה לחלוטין.

העומס הכרוני הזה אינו מושג פסיכולוגי ערטילאי. יש לו ביטויים פיזיולוגיים ברורים, שחוקרים רבים מצביעים על הקשר בינם לבין בריאותנו:

  • הצפה בהורמוני סטרס: רמות גבוהות וקבועות של קורטיזול ואדרנלין שוחקות את הגוף, מחלישות את המערכת החיסונית, ועלולות לתרום לתהליכים דלקתיים.
  • מערכת חיסון מבולבלת: סטרס כרוני נחקר כגורם אפשרי שמשפיע על תפקוד מערכת החיסון, ובמקרים מסוימים, עשוי להיות קשור להתפתחות של מחלות אוטואימוניות, שבהן הגוף תוקף את עצמו.
  • כיווץ שרירים כרוני: הדריכות המתמדת גורמת למתח שרירים קבוע, שיכול להתבטא בכאבי גב, צוואר, ראש ופיברומיאלגיה.
  • רגישות יתר של מערכת העצבים: ה"רדאר" הרגיש מהילדות ממשיך לפעול. המוח מפרש גירויים ניטרליים כאיום, מה שמוביל לחרדה, התקפי פאניקה, ולרגישות מוגברת לכאב.
  • ניתוק גוף-נפש: הילד שלמד להתנתק מרגשותיו הופך למבוגר שמתקשה להקשיב לגופו. הוא לא מזהה סימני עייפות, רעב או שובע, ומתעלם מאיתותי מצוקה עד שהם הופכים לסימפטום פיזי חריף.

כך, באופן הדרגתי ושקט, "החוב" מהילדות הולך ותופח. האסטרטגיה שהצילה אותנו פעם, הופכת להיות המקור למחלות הכרוניות, לכאבים, לחרדות ולדיכאון שאנו חווים בבגרות. הסימפטום של היום הוא רק ההד של הכאב המקורי, הלא מעובד, מאז.

הדרך לריפוי: לא למחוק את העבר, אלא לשחרר את מטענו

כאן נכנסת לתמונה גישת הריפוי העמוקה של "רפואת על". אנו מבינים שאי אפשר לרפא חרדה כרונית או מחלה אוטואימונית רק באמצעות טיפול בסימפטום. זה כמו לנסות לייצב את הקומה העשירית של הבית בלי לרדת לבדוק מה קורה ביסודות. הריפוי האמיתי חייב לכלול עבודה עם החיווט המקורי של מערכת העצבים.

אבל איך עושים זאת? חשוב להבין, המטרה היא לא "לחפור" בעבר לשם החפירה, ולא לחיות מחדש את הטראומה באופן שיציף אותנו. הגישה היא הפוכה – היא עדינה, מכבדת וממוקדת בשחרור המטען האנרגטי-רגשי שכָּלוּא במערכת היום.

התהליך ב"רפואת על" בנוי כדי לעשות בדיוק את זה, באופן בטוח ומדורג:

  1. זיהוי השורש בחמלה: השלב הראשון הוא להבין את דפוס ההישרדות האישי שלך. האם אתה "המרצה"? "הדרוך"? "המנותק"? אנו לומדים לזהות כיצד האסטרטגיה הזו מנהלת את חיינו היום. ההבנה הזו לבדה, כשנעשית ממקום של חמלה ולא של שיפוט, מתחילה להמיס את האשמה והבושה ופותחת פתח לשינוי.
  2. שחרור המטען הכלוא מהגוף: כאן טמון לב ליבו של הריפוי. אנו משתמשים בכלים וטכניקות ספציפיות כדי לגשת לאותם רגשות שהודחקו (פחד, זעם, עצב, חוסר אונים) ולשחרר אותם מהגוף. זהו אינו תהליך אינטלקטואלי, אלא תהליך פיזיולוגי. אנו מאפשרים למערכת העצבים להשלים תגובות הישרדות ישנות שלא הושלמו, ולפרוק סוף סוף את האנרגיה שהייתה כלואה בה במשך עשרות שנים. זוהי חוויה עמוקה של שחרור פיזי ונפשי.
  3. חיווט מחדש של מערכת העצבים: לאחר שהמערכת נפרקה מהעומס הישן, נוצר חלון הזדמנויות יקר מפז לחווט אותה מחדש. אנו לומדים באופן פעיל ויומיומי לתרגל תחושות של ביטחון, רוגע וחיבור עצמי. אנו מלמדים את מערכת העצבים שלנו, צעד אחר צעד, ש"הסכנה חלפה". שהיום, כמבוגרים, יש לנו משאבים ויכולות שלא היו לנו כילדים. אנו בונים יסודות חדשים ויציבים לבית שלנו, כאלה המבוססים על ביטחון פנימי ולא על דריכות חיצונית.

מכתב לילד הפנימי שבך

אני רוצה לסיים בפנייה ישירה אל החלק הזה בתוככם שעדיין זוכר. אל הילד או הילדה שהיו צריכים להיות כל כך חזקים, כל כך בוגרים, כל כך שקטים. אני רוצה שתדעו שהכאב שלכם היה אמיתי, הפחדים שלכם היו מוצדקים, והאסטרטגיות שפיתחתם היו גאוניות. הן שמרו עליכם בחיים.

אבל היום, התפקיד שלהן הסתיים. אתם כבר לא לבד, ואתם כבר לא חסרי אונים. יש דרך לפרוק את המשא הכבד, להרגיע את מערכת העצבים הדרוכה, ולתת לעצמכם את הביטחון, החום והאהבה שלא תמיד היו שם עבורכם.

המסע חזרה אל הילדות אינו מסע אל הכאב, אלא מסע אל השחרור. זהו המסע האמיץ ביותר והמתגמל ביותר שאדם יכול לעשות. זהו המסע הביתה, אל עצמנו.

שלכם,

דן לוסטיג ביוטיוב

  • הבהרה משפטית: אין לראות במידע המובא כאן תחליף לייעוץ רפואי או פסיכולוגי. כל שינוי בטיפול יש לבצע בהתייעצות עם איש מקצוע מוסמך. הדיון בטראומה הוא עדין ומורכב, ובמקרים רבים דורש ליווי מקצועי.
בלוג פיננסים צרכנות
המשך לעוד מאמרים שיוכלו לעזור...
דרושים לעבודה עם נוער בסיכון, למי זה נכון?
כל אדם שרואה את עצמו עובד עם קבוצות נוער שלא נמצאים במצב אופטימלי, או במילים אחרות נוער בסיכון, צריך...
קרא עוד »
מרץ 01, 2020
מתקני חצר לגני ילדים
כשאתם מדמיינים לעצמכם גן ילדים, על מה אתם חושבים? אתם כנראה רואים בעיני רוחכם את המתקנים הצבעוניים...
קרא עוד »
נוב 29, 2019
בר שייקים לאירועים – מושלם לאירועים בקיץ
שייקים הם משקאות קיץ האולטימטיביים. מדובר על משקאות קרים, צבעוניים ומלאים בטעמים שמרעננים את הנפש...
קרא עוד »
דצמ 19, 2022
איך ניתן להקל באופן טבעי על בחילות הריון?
אין ספק שאם יש תופעה אחת שכולנו שומעות עליה מאז ומעולם, זו התופעה של בחילות בהיריון. אומנם זה נכון שלא...
קרא עוד »
ינו 16, 2022
גיזום עצים בשרון
גיזום עצים בשרון נחשב לאחת הפעולות השגרתיות ביותר בכל עיר שמקפידה על הנראות שלה. כולנו אוהבים ללכת...
קרא עוד »
אוג 29, 2019
בובות ברבי – הכירו את החידושים בתחום
ברבי היא דמות בדיונית שנוצרה על ידי רות הנדלר, רות הנדלר ואליזבת קטלט בשנת 1959. היא הייתה הבובה...
קרא עוד »
נוב 23, 2022
איך לבחור מצעים איכותיים
עבור אנשים רבים, הבית הוא המקום שאליו הם מגיעים בסופו של יום על מנת להירגע ולהתאושש מיום עמוס ורווי...
קרא עוד »
אוג 15, 2021
הצעת נישואין בירושלים
הצעת נישואין היא ללא ספק אחת מהאירועים המרגשים ביותר בחייהם של כל זוג. היא מסמלת את תחילתם של חיים...
קרא עוד »
נוב 09, 2021
ניווט בנתיב של ייעוץ ארגוני: תובנות חיוניות
ייעוץ ארגוני הוא המצפן שמנחה עסקים בשטח המורכב של שווקים מודרניים ואתגרי ניהול. זהו נקודת החוליה...
קרא עוד »
נוב 09, 2023